הריון ולידה של אתר

כבר מצאתי את עצמי בעבר כותבת על תהליך לידת האתר שלי ואם להיזכר ולהזכיר השתמשתי בתיאורים מתבקשים של: "תהליך ארוך כמו בישול איטי וטוב… שכלל שלבים של הפנמה… התנעה… ניקוי מיצים ארוךךך… התמודדות עם טכנו-פוביה ומעבר מעל חומות…" ואפילו  תיארתי את הקושי להחליט על סיום הבישול והשקת האתר. כל זה כבר קרה ואפילו מזמן. האתר באוויר. אני חזרתי לשקוע בעבודה האהובה עלי: לעצב בתים לאנשים שמחפשים להרגיש בבית. הפחדים הטכניים שלי חזרו לממדיהם המקוריים. ועולם כמנהגו נוהג.

פגישה מאירת עיניים

ביום חמישי האחרון הייתה לי פגישה מאירת עיניים, ממלאה השראה, מרגשת. במהלכה הבנתי שהאתר שלי, הוא לא רק אתר. אינטרנטי, וירטואלי, טכני, כזה שהיה קשה להוליד אך כיף מאוד לחבוק. האתר שלי הוא בית. הבית שלי. נפל אסימון ! ואיזה אסימון.

הבית שלי

הבית הזה – הבית שלי, מגיע לו שיקבל את הטיפול הרגיש והמסור שמקבל כל בית שעובר תחת ידיי. הרי זה המקום המיוחד שלי והוא נועד להכיל אותי, כמו שאני, עם כל מה שיש בי. זה אומר: מחשבות שלא צריכות לעבור יותר מדי סינון, אסוציאציות שלא תמיד מחייבות הסבר, אפשר לחלוץ פה נעליים ולהלך יחפה. להתענג. לעשות לביתי. ללבי. לעצמי. ככל העולה על רוחי.

המרחב שלי

פה, במרחב שלי, אני יכולה להזיז מכאן לשם / משם לכאן. לשנות, להחזיר, להשאיר. פה אני יכולה פשוט להיות, פשוט אני. בלי פחד קהל, בעצם… בלי פחד. רק חשק, רגש, השראה. ממש כמו בחיים שמחוץ למסך: כל פרויקט עיצוב מתחיל כאתר והופך לבית וכך גם האתר שלי: החל כאתר ועכשיו אני מתכבדת להכתיר אותו בית.

לקריאה נוספת על עוד מחשבות שקודחות בראשי: אוויר… אוויר… אוויר / על עיצוב פנים ומקצב החיים / ימים כאלה / נכנסת הביתה / זיכרון ילדות / בית חלומותיי / תשליך.