הבית שלי

להרגיש בבית

כבר מצאתי את עצמי כותבת על תהליך לידת האתר שלי. ואם להיזכר ולהזכיר השתמשתי בתיאורים מתבקשים של: "תהליך ארוך כמו בישול איטי וטוב… שכלל שלבים של הפנמה… התנעה… ניקוי מיצים ארוךךך… התמודדות עם טכנו-פוביה ומעבר מעל חומות…" ואפילו  תיארתי את הקושי להחליט על נקודות סיום הבישול והשקת האתר.

כל זה כבר היה, כבר קרה, ואפילו מזמן. האתר באוויר. אני חזרתי לשקוע בעבודה האהובה עלי: לעצב בתים לאנשים שמחפשים להרגיש בבית. הפחדים הטכניים שלי חזרו לממדיהם הכמעט מקוריים. ועולם כמנהגו נוהג…

ביום חמישי האחרון הייתה לי פגישה מאירת עיניים, ממלאה השראה… מרגשת. במהלכה הבנתי שהאתר שלי, הוא לא רק "אתר" אינטרנטי, וירטואלי, טכני, כזה שהיה קשה להוליד אך כיף מאוד לחבוק. האתר שלי – הוא בית. הבית שלי. נפל אסימון !!! (ואיזה אסימון). והבית הזה, מגיע לו, שיקבל את הטיפול הרגיש והמסור שמקבל כל בית שעובר תחת ידיי. הרי זה המקום המיוחד שלי, והוא נועד להכיל אותי, כמו שאני, עם כל מה שיש בי. זה אומר: מחשבות שלא צריכות לעבור יותר מדי סלקציה, אסוציאציות שלא תמיד מחייבות הסבר… אפשר לחלוץ פה נעליים, ולהלך יחפה… להתענג. לעשות לביתי. ללבי. לעצמי. ככל העולה על רוחי.

פה, במרחב הביתי שלי, אני יכולה להזיז מכאן לשם, משם לכאן. לשנות, להחזיר, להסתכל קצת… להשאיר. פה אני יכולה פשוט להיות, פשוט אני. בלי פחד קהל, בעצם – בלי פחד. רק חשק, רגש, השראה. וכשאני חושבת על זה עוד קצת… ממש כמו בחיים שמחוץ למסך: כל פרויקט עיצוב – מתחיל כאתר והופך להיות בית – כך גם האתר שלי: החל כאתר ועכשיו אני מתכבדת להכתיר אותו בית.

לקריאה נוספת על עוד מחשבות שקודחות בראשי: אוויר… אוויר… אוויר / על עיצוב פנים ומקצב החיים / ימים כאלה / נכנסת הביתה / זיכרון ילדות / בית חלומותיי / תשליך.

השארת תגובה