הפינה שלי

פינת העבודה שלי

כבר המון זמן שלא  ניגשתי "למצב כתיבה". לא בבלוג שלי. ולא בכלל. והאמת שהסיבה היא (הזויה ככל שתישמע) – שהיו בי המון מילים שרציתי לכתוב. המון מחשבות שרצו להיכתב. הרבה עומס שהיה צריך לצאת החוצה כדי לפנות מקום בפנים. כל-כך הרבה – עד שקפאתי. והאמת שאותן מילים, אותן מחשבות, אותו עומס – טרם נכתבו, גם עכשיו – נכון לרגע זה. אבל הבנתי שזה יקרה בזמן שלהם. בזמן שלי. בזמן הנכון. ובינתיים – הגבתי לקול הפנימי שלחץ לכתוב כדי להשתחרר – בכתיבת מילים, משפטים, חלקי מחשבות בדיונים שהרגישו לי נעים,  בקבוצות שנעים לי בהן – ברשת. בקבוצה המחבקת של Oshra Pahima-Shemesh פגשתי הזמנה (מבחינתי – אישית) לתאר את פינת העבודה שלי – המקום שיצרתי לעצמי כדי ליצור מתוכו. ובלי הכנה מוקדמת – זה מה שיצא, כולל המסקנה המשמחת בסוף, שגיליתי לגמרי מתוך שטף הכתיבה:


פינת העבודה שלי היא לגמרי אני. החל מעצם היותה חלל "שיודע להסתגל" (זה היה פעם מסדרון רחב שהסתגל להיות צר ומכיל פינת עבודה לכל אורכו) – בדיוק כמוני, מודה, אני סתגלנית. דרך היותה שלי אבל נכבשת לעתים גם ע"י הילדים שלי, ועד לעובדה שכל פרט בה – הוא לגמרי שלי, ואת זה אסור לאף אחד לשנות. חוץ ממני. מעת לעת. כשאני ממרקת אותה (ואת נימי הנשמה).
מלמעלה למטה, מימין לשמאל, מלפנים ולאחור:

  1. מדף ספרים כבד עם כל טוב כתוב בתחום העיצוב, שאני אוספת כבר הרבה שנים ודואגת לחדש כל הזמן (גם אתמול). מקור אנרגיה זמינה שעושה פלאים תמיד.
  2. לוח שעם "דברים שחשוב לזכור" עם נעצי ברווזים צהובים ששחו אלי כל הדרך מלונדון. כי יש דברים שאם הם לא כתובים –  כאילו מעולם לא היו קיימים.
  3. מחשב.
  4. קופסת "כלי עבודה" עשויה פח (כי יש לי פטיש לקופסאות פח, והרי כבר התוודיתי עליו פעם) עם הדפס מהמם של ORLA KIELY. הקופסה מלאה כלי כתיבה ועוד מיני כל טוב, ובינינו – אף פעם אי אפשר לדעת מתי אצטרך זכוכית מגדלת מיניאטורית שהתגלגלה אלי בירושה (כבר לא זוכרת מאיפה)…
  5. שתי חוברות נייר עבות כרס של FLOW שממלאות אותי שמחה ואני מדפדפת בהן מעת לעת ככה סתם בשביל אותה אנרגיה זמינה שמוזכרת בסעיף 1.
  6. עוד קופסת פח (אין מה לעשות – זה חזק ממני) עם כרטיסי ביקור ומדבקות.
  7. מחברת המחשבות שלי. שלפעמים זוכה ליותר תשומת לב ולפעמים קצת פחות. אבל היא כאן כדי להישאר.
  8. קופסת גלויות עם משפטי השראה שאני משתדלת לשלוף ממנה קלף מדי יום ולהיות מופתעת ומוקסמת מכוחן של מילים כתובות.
  9. אבן ה"אושר". (הסיבה המובנת – בגוף השם. אין צורך להכביר מילים).
  10. שידת מגירות אחסון. ממוינות. מסודרות. מלאות בטוב – לפי נושאים כמובן.
  11. ועל הקיר מאחורי תלויות: גלויות ממוסגרות, תמונות פח (ראו ווידוי בסעיף 4) ולוח השראה חדש-חדיש-ומחודש. שאני כל-כך אוהבת !!! עם כל מה שעושה לי את זה נכון לעכשיו.

אז למרות שמדי פעם אני מצטערת שפינת העבודה שלי היא לא מקום שאפשר לסגור בדלת ולהימלט אל עולם שהוא רק שלי, ההתבוננות הכתובה הזו  מגלה לי שזו לגמרי "פינה-ללא-דלת" אל עולם שהוא כל כולו – שלי. ואני מודה על שניהם: פינת העבודה והעולם הזה שלי.

פינת העבודה שלי

עוד קצת על העולם שלי – אפשר לקרוא: מוציאה שלדים מהארון / אוויר… אוויר… אוויר / הבית שלי / נכנסת הביתה / אהבה משכבר הימים / זיכרון ילדות / תשליך.

 

2 תגובות

  1. עידית להגיב

    מירבוש, איזה כיף לקרוא, את כותבת מהמם ויש לך דברים מקסימים בפינת עבודה…אהבתי מאוד את מה שכתבת בסוף :
    "ואני מודה על שניהם: פינת העבודה והעולם הזה שלי." משפט שעבורי מעורר השראה….

    • מירב אשל עבדה להגיב

      איזה כיף לי שקראת ושאהבת. והכי כיף לי – שהגבת !!! רק עכשיו פתחתי את האופציה הזו באתר ואת ה-תגובה הראשונה והחגיגית שלי (: תודה !!!

השארת תגובה