הערה מקדימה:
בלהט הכתיבה – היה לי ברור שאני פונה אל בנות מיני, שיבינו מן הסתם… אבל אין בכתוב מטה שום כוונת אפליה כמובן.

נעליים.
מי לא אוהבת נעליים ?! הרי זו עובדה ידועה משחר האנושות (כמעט) שנשים ונעליים זה חיבור משמיים. הקניה שלהן אינה תלויה בכמה טוב אני מרגישה עם עצמי, או לפני כמה זמן אכלתי… המידה די קבועה וכבר השלמנו אתה מזמן. והן בכלל מוצר צריכה: צריך אותן תמיד. אז איך לא נאהב נעליים ?!…

הבעיה מתחילה כשהנעליים מתרבות. לא שלנו כמובן (כי לנו עצמנו אף פעם אין יותר מדי נעליים) – אבל אלו של בעלינו וילדינו הקסומים. למה הם צריכים נעליים שונות לכל עונת שנה ? ומי אמר שמומלץ להתאים נעל לכל סוג אירוע ? או לכל בגד ? וכך קורה שכמעט תמיד – הנעליים מתחילות להצטבר בכניסה לבית, נכון ? ובשלב מסוים אנחנו מניידות אותן למדף קטן בחוץ (את הנעליים כמובן…) והמדף הקטן בחוץ הופך להיות מדף גדול ובולט להחריד… ואם קנינו ארון נעליים (מהסוג הפשוט, שפשוט להשיג) – סביר להניח שגילינו שנעליים במידות גדולות או מגפיים גבוהות – לא עברו את מבחני המיון ואינן נכנסות. ועדיין – יש לנו המון (!!!) נעליים לאחסן והגשם כבר כאן… מה עושים ?!

אז אפשר לייחד מגירת נעליים לכל אחד מבני הבית, בכל אחד מהחדרים הרלוונטיים. או לשלב בארון המעילים (שבדרך כלל ממוקם בסמוך לאזור הכניסה) – גם מגירה לאחסון נעליים של כל בני הבית, בחברותא שכזו. בכל אחד משני המקרים – כדאי לדאוג שהמגירה תהיה מאווררת (על כל צרה…) אפשר לרכוש ארון נעליים ייעודי, ובמקרה כזה כדאי לחפש ארונות "של פעם". גם כי פעם עשו אותם איכותיים באמת, גם כי פעם לקחו בחשבון עומק נדרש לנעליים גדולות ו/או גבוהות והכי חשוב: לריהוט מפעם – יש אופי "של פעם" וזה ייחודי. ואפשר ללכת על "ספסלי נעליים" – שהם בעצם ספסל לכל דבר. יש להם יכולת להיפתח מהחזית (כמגירה) או מהראש (כמכסה של ארגז) ואפשר לנצלם תמיד גם כמקום ישיבה לשם נעילת הנעליים או ככה סתם… בחוץ וגם בפנים.

בכל מקרה, יש מה לעשות וכדאי לעשות, כי אחרי שתסדירו את "תערוכת הנעליים" שמציגה ברגעים אלו ממש ליד הדלת, אולי תגלו שנשאר מקום לזוג חדש. שווה, לא ?!

אם מתחשק לכם לקרוא עוד קצת על אפשרויות אחסון בבית: מוציאה שלדים מהארון / על ספרים, ספריות ועלינו ביניהם… / אהבה משכבר הימים / תשליך.