זיכרון ילדות

את השיתוף הבא, כתבתי ומחקתי כבר כמה פעמים. בסוף החלטתי להתגבר על הפחד (חשיפה וזה…) ולפרסם. מקווה שיוכיח את עצמו כל עניין ה"לנצח את הפחד".

זוכרת את הסרט…

ב- 1984 יצא סרט בשם "גונב הלבבות" (Thief of hearts). סרט קטן, ולדעתי הבלתי מקצועית בעליל יש להניח שהוא נצפה ע"י קומץ אנשים בלבד, אבל ביניהם – אני. זוכרת את העלילה רק במעורפל, ומעבר לשחקן הראשי (סטיבן באואר) שהרשים אותי מאוד באותה תקופה  – לא זכרתי אף אחד מהשחקנים הנוספים. אני זוכרת את החברות שאיתן צפיתי בסרט וגם שהייתי בתחילת שנות העשרה (קצת יותר גדולה מזו שמביטה בתמונה המצורפת, אבל זו האסוציאציה הטבעית שלי ל"זיכרון ילדות"). הדמות הראשית בסרט הייתה מעצבת פנים ועיסוקה הילך עליי קסם. (אגב, אני די בטוחה שזה היה עניין משני בקושי בעלילת הסרט, אבל אותי זה הרשים).

התרשמתי במיוחד מ…

ה-LOFT המעוצב שהיווה אתר ההתרחשות לחלק מהסצנות בסרט. הקונספט של LOFT – חלל פתוח, רחב ידיים שמכיל את כל מה שבנאדם צריך – היה חדש עבורי והדליק אותי, אבל יותר מהכל, אני זוכרת במיוחד את צליל האסימון שנפל ובהמשך הפך למחשבה שהפכה להחלטה, אפילו ידיעה: היי, זה מה שאני רוצה להיות. זה מה שאהיה. מעצבת פנים.

ומה יצא מזה ?!

ברגע ההוא נולדו בי הרצון והידיעה. מפרספקטיבה של זמן, אני יכולה להוסיף – שברגע ההוא בראתי לעצמי מציאות ושכך אכן יצא.
אחרי הרבה פעמים שהזיכרון הזה צף בי וריגש אותי ואז נעלם שוב – החלטתי לכתוב אותו. סתם כדי לקרוא אותו מבחוץ. לגלגל את הסיפור באוזן ולשתף.

לקצת נוסטלגיה מוסיקלית – לחצו על הלינק: https://www.youtube.com/watch?v=exHBAKzTWdo.

עוד שיתופים אישיים שהבליחו תחת המקלדת שלי: מוציאה שלדים מהארון / קפה – מישהו ?! / הבית שלי / ימים כאלה / זיכרון ילדות.